מאת: עו"ד עדי לוי סקופ
עו"ד עדי לוי סקופ, מייסדת ומנהלת משרד עורכי דין המתמחה בדיני עבודה ובדיני משפחה, עוסקת למעלה משני עשורים בייצוג עובדות, עובדים ומעסיקים ובסוגיות של זכויות סוציאליות, זכויות פנסיוניות והפרת חובות מעסיקים. אחד הנושאים החשובים ביותר בדיני עבודה הוא חובת ההפרשה לפנסיה, שלא נועדה להבטיח רק חיסכון לגיל פרישה, אלא גם הגנה כלכלית במקרה של נכות או אובדן כושר עבודה. פסק דין משמעותי שניתן לאחרונה ממחיש עד כמה חמורות עלולות להיות ההשלכות של אי ביצוע הפרשות לפנסיה במועד, גם כאשר תקופת ההעסקה קצרה במיוחד.
האם ייתכן שעובד שהועסק 52 ימים בלבד יזכה לפיצוי של כמעט 900 אלף ₪ ממעסיקתו לשעבר, בשל אי העברת הפרשות לפנסיה? מתברר שכן.
בפסק דין שניתן ביום 18.9.2026 על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, חויבה חברת מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים בע"מ לשלם לעובד לשעבר, יונה קופרמן, פיצוי בסך 889,301 ₪, לאחר שנקבע כי אי העברת כספים לקרן הפנסיה במועד גרמה לקטיעת הרצף הביטוחי שלו ולשלילת זכאותו לפנסיית נכות.
ההכרעה מעוררת עניין מיוחד בשאלת הזכאות לפנסיה מהיום הראשון לעבודה, גם כאשר העובד לא השלים שלושה חודשי העסקה, ומחדדת את היקף אחריותו של המעסיק לשמירה על זכויותיו הפנסיוניות של העובד.
52 ימי עבודה ופיצוי של כמעט 900 אלף ₪, מה קרה בפרשת קופרמן?
התובע, יונה קופרמן, היה מבוטח בקרן הפנסיה של מנורה מבטחים מאז שנת 2001. ביום 8.5.2016 החל לעבוד בחברת מימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים בע"מ, וביום 13.7.2016 הסתיימה העסקתו לאחר שהתפטר. תקופת עבודתו עמדה על כ-52 ימי עבודה בלבד.
התובע הגיע למקום העבודה כשברשותו ביטוח פנסיוני פעיל. בהתאם להסכם העבודה האישי, התחייבה המעסיקה לבצע עבורו הפרשות פנסיוניות החל מהחודש הראשון לעבודתו.
ואולם, אף שבתלוש השכר לחודש יוני 2016 נוכו משכרו כספים עבור הפרשות פנסיוניות לחודשים מאי ויוני, המעסיקה לא העבירה את הכספים בפועל לקרן הפנסיה.
להפרה זו הייתה משמעות הרת גורל.
ההפקדה האחרונה לקרן הפנסיה בוצעה בגין חודש ינואר 2016. בשל הפסקת ההפקדות, ומשלא הועברו כספים במהלך תקופת ארכת הביטוח, פקע הכיסוי הביטוחי של העובד בסוף יולי 2016 ונקטע רצף ביטוחי שנשמר במשך שנים.
בחודש ספטמבר 2016 חודשו ההפקדות לקרן באמצעות מעסיקתו הבאה, אולם הקרן סיווגה אותו כעמית חדש ואיפסה את תקופת האכשרה הביטוחית.
באוקטובר 2020, לאחר החמרה במצבו הרפואי, הפסיק העובד לעבוד בשל אובדן כושר עבודה. כאשר פנה לקרן הפנסיה בבקשה לקבל פנסיית נכות, נדחתה תביעתו בטענה כי מדובר במחלה קודמת וכי לא השלים תקופת אכשרה מחודשת בת 60 חודשים.
רק בספטמבר 2021 העבירה המעסיקה את ההפקדות בגין מאי ויוני 2016, אלא שהעברת הכספים באיחור של למעלה מחמש שנים, לאחר שכבר אירע מקרה הביטוח, לא השיבה את הכיסוי הביטוחי שאבד.
כך הפך מחדל בהעברת הפרשות פנסיוניות לנזק כלכלי של מאות אלפי שקלים.
הפרשות לפנסיה מהיום הראשון – גם כשהעובד לא השלים שלושה חודשי עבודה?
אחת הסוגיות המשפטיות המרכזיות שנדונו בפסק הדין נגעה לפרשנות סעיף 6(ה) לצו ההרחבה לפנסיה חובה.
ככלל, עובד שאין לו הסדר פנסיוני קודם זכאי לביטוח פנסיוני לאחר שישה חודשי עבודה. לעומת זאת, כאשר עובד מתקבל לעבודה כשהוא כבר מבוטח בהסדר פנסיוני, קובע צו ההרחבה:
"עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו".
הצו מוסיף כי ההפרשות יבוצעו לאחר שלושה חודשי עבודה או בתום שנת המס, לפי המוקדם, באופן רטרואקטיבי למועד תחילת העבודה.
המעסיקה טענה כי מאחר שהעובד לא השלים שלושה חודשי עבודה, כלל לא התגבשה חובה לבצע עבורו הפרשות מכוח צו ההרחבה.
בית הדין דחה פרשנות זו.
בפסק הדין הובהר כי יש להבחין בין שני מועדים שונים: מועד היווצרות הזכאות לביטוח פנסיוני, שחל מהיום הראשון לעבודה אצל עובד בעל ביטוח פנסיוני קודם, לבין המועד שבו ניתן לבצע את ההפקדות בפועל.
בית הדין קבע בסעיף 65 לפסק הדין:
"קיומה של תקופת שלושת החודשים מהווה אך ורק ארכה טכנית מוגדרת המאפשרת למעסיק להתארגן ולבצע את ההפקדות הפיזיות לקופה במועד מאוחר יותר".
בהמשך נקבע כי אין בארכה זו כדי לשלול את הזכאות שהתגבשה ביום העבודה הראשון, וכי חובת ביצוע ההפרשות הרטרואקטיביות חלה גם כאשר העובד סיים את העסקתו לפני שהשלים שלושה חודשים.
בנסיבות המקרה, בית הדין אף קבע כי אילו המעסיקה הייתה מעבירה את ההפקדות עד ליום 10.8.2016, בהתאם למועדים שנבחנו ולתקנון הקרן הרלוונטי, היה ניתן לשמר את הרצף הביטוחי.
המשמעות למעסיקים ברורה: סיום העסקה לפני השלמת שלושה חודשים אינו פוטר, כשלעצמו, מחובת הפרשות לפנסיה בגין עובד שהתקבל עם ביטוח פנסיוני פעיל.
אי העברת כספים לקרן הפנסיה- כיצד נגרם נזק של מאות אלפי שקלים?
רבים רואים בהפרשות לפנסיה חיסכון שנועד להבטיח הכנסה לאחר הפרישה. אלא שקרן פנסיה כוללת, בהתאם לתקנונה ולתנאי הזכאות, גם כיסוי ביטוחי למקרה של נכות או פטירה.
לכן, אי הפקדה לפנסיה אינה רק פגיעה בחיסכון הפנסיוני, אלא עלולה לפגוע בכיסוי הביטוחי עצמו.
במקרה הנדון, תקנון הקרן העניק לעובד ארכת ביטוח בת חמישה חודשים לאחר הפסקת ההפקדות. משלא הועברו ההפרשות במועד, פקע הכיסוי, והעובד איבד את הרצף הביטוחי שנצבר לזכותו.
משמעות קטיעת הרצף הייתה קשה במיוחד נוכח מצבו הרפואי הקודם. עם חידוש הביטוח, נדרשה תקופת אכשרה חדשה בת 60 חודשים ביחס למחלה קודמת. מאחר שמקרה הביטוח אירע לפני השלמת התקופה, נדחתה תביעתו לפנסיית נכות.
בית הדין קבע בסעיף 97 לפסק הדין כי קיים "קשר סיבתי ישיר בין אי תשלום דמי הגמולים על ידי הנתבעת במועד, לבין הפגיעה ברצף הביטוחי של התובע ושלילת זכאותו לפנסיית נכות".
עוד נקבע כי המעסיקה הייתה יכולה למנוע את הנזק באמצעות העברת הכספים לקרן הקיימת במועד, וכי ההפקדה הרטרואקטיבית שביצעה בשנת 2021 לא תיקנה את הפגיעה.
המסקנה משמעותית: העברת כספי הפנסיה באיחור אינה מבטיחה תיקון של הנזק הביטוחי שנגרם בתקופת אי ההפקדה.
האם עובד רשאי לוותר על פנסיה, והאם התנהלותו יכולה לפטור את המעסיק מאחריות?
זהו אחד החלקים המעניינים ביותר בפסק הדין.
המעסיקה טענה כי העובד לא שיתף פעולה בהסדרת הביטוח ואף הציגה מכתב מיום 10.8.2016, שבו ביקש העובד במפורש: "אני רוצה לבטל את ביטוח קרן הפנסיה".
בנוסף, בית הדין קיבל את טענת המעסיקה כי העובד מסר בעת קבלתו לעבודה הצהרת בריאות כוזבת, לאחר שלא דיווח אמת על מחלה כרונית שממנה סבל. בית הדין אף דחה את גרסתו של העובד שלפיה הציג למעסיקה בזמן עבודתו מכתב התראה שקיבל מקרן הפנסיה.
למרות קביעות אלה, בית הדין לא מצא הצדקה לפטור את המעסיקה מאחריות לאי ביצוע ההפרשות.
הנימוק המרכזי נעוץ באופייה של הזכות הפנסיונית כזכות קוגנטית, כלומר זכות מגן שהעובד אינו רשאי לוותר עליה, גם בהסכמה מפורשת.
בית הדין הסתמך, בין היתר, על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 39115-01-21 יונתן שי תירוש נ' יפעת בן שחר שבה הודגש כי חובת הביטוח הפנסיוני מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה היא חובה מוחלטת, שאינה מותנית בהסכמת העובד.
בפרשת קופרמן נקבע כי הצהרת הבריאות הכוזבת, שנמסרה למעסיקה במסגרת הליך הקבלה לעבודה ולא לצורך חיתום ביטוחי, אינה שוללת את חובת המעסיקה לבצע את ההפרשות. עוד נקבע כי לא הוכח שהעובד סיכל את ביצוע ההפקדות או הסתיר את קיומה של קרן הפנסיה הפעילה.
גם מכתב הביטול, שנשלח כחודש לאחר סיום העבודה, לא יכול היה להכשיר בדיעבד את אי העברת הכספים שכבר נוכו משכר העובד.
חשוב לציין כי בפסיקת בית הדין הארצי הושארה בצריך עיון האפשרות שבנסיבות חריגות ויוצאות דופן, שבהן עובד מסכל את עריכת הביטוח שלא בידיעת המעסיק, עשויה להיבחן תוצאה אחרת. אולם בית הדין קבע במפורש כי נסיבות המקרה שלפניו אינן נכללות בגדר חריג זה.
מעסיק שלא הפריש לפנסיה עלול לשלם מאות אלפי שקלים- מה קבע בית הדין?
התובע דרש פיצוי בסך 1,005,578 ש"ח בגין הפסד פנסיית נכות, בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהגיש.
לאחר בחינת חוות הדעת של שני הצדדים, מצא בית הדין פגמים בחישוב שהציג המומחה מטעם העובד, ואימץ דווקא את התחשיב החלופי שהגיש האקטואר מטעם המעסיקה, אשר העריך את הנזק בסך 889,301 ₪.
בית הדין דחה את טענת המעסיקה שלפיה יש להפחית מסכום הפיצוי את גמלאות הנכות הכללית שקיבל העובד מהמוסד לביטוח לאומי, מאחר שתקנון קרן הפנסיה הרלוונטי לא כלל גמלאות אלה ברשימת הקצבאות הניתנות לקיזוז מפנסיית הנכות.
עוד נקבע כי הפיצוי ישולם בסכום חד פעמי מהוון, ולא בתשלומים חודשיים. זאת, בין היתר, כדי שלא להותיר את העובד תלוי בחוסנה הכלכלי העתידי של המעסיקה.
עם זאת, בית הדין דחה את תביעת העובד לפיצוי נוסף בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ולא פסק לזכותו הוצאות משפט, בין היתר בשל התנהלותו והתנהלות בני משפחתו במהלך ההליך.
מדובר בפסק דין משמעותי של בית הדין האזורי לעבודה, המיישם את הוראות צו ההרחבה וההלכות שנקבעו בבית הדין הארצי ביחס לחובות המעסיקים. עם זאת, חשוב להבהיר כי מדובר בפסק דין של ערכאה אזורית, אשר צפוי לעמוד לבחינת בית הדין הארצי במסגרת ערעור.
לסיכום- הפרשות לפנסיה הן הרבה יותר מחיסכון לעתיד
פרשת קופרמן ממחישה היטב מדוע אין להתייחס להפרשות פנסיוניות כאל פעולה חשבונאית או טכנית בלבד.
למעסיקים, פסק הדין מדגיש את החשיבות שבהסדרת הביטוח הפנסיוני, בדיקת קיומה של קרן פעילה, ביצוע ההפקדות במועד ושמירה על הרצף הביטוחי. אי ביצוע ההפרשות עלול לחשוף את המעסיק לתביעה בגין מלוא הנזק שנגרם מאובדן הזכויות הביטוחיות, ולא רק לתשלום ההפקדות שלא בוצעו.
לעובדים, חשוב לדעת כי עצם הופעתן של הפרשות פנסיוניות בתלוש השכר אינה מעידה בהכרח שהכספים הועברו בפועל לקרן הפנסיה. מומלץ לבדוק את דוחות הקרן ואת רציפות הכיסוי הביטוחי, במיוחד בעת מעבר בין מקומות עבודה.
כמי שעוסקת בדיני עבודה למעלה משני עשורים, אני סבורה שפסק הדין הזה הוא תזכורת חשובה לעובדים ולמעסיקים כאחד: מאחורי כל הפרשה לפנסיה עומדת לא רק זכות כספית, אלא רשת ביטחון כלכלית שלמה.
פסק הדין: סע"ש 45080-06-22 יונה קופרמן נ' מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ ומימון דוד אריזה ושירותים כימיקליים בע"מ, בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, 18.9.2026.
